‫ערור האדמה הזו,
הספוגה בדם,
מלאה באדום ממלחמות אדם,
אלפי שנים,
סוף אחת זהה וזם,
ארגמן שלא נשטף גם אחרי סוף עברם,
ואני יושב על קצה הרמה, מוצל במצפה,
מחפש יונה לבנה, לאלה זית ניצל מצפה,
ומולי מתפשט הירוק המושלם,
לרוח בח של צפון המדינה,
כל השמיים משתקף לו בים, וחומצה העבר בדרומה.
אולי זה עברון הגוונים,
ואולי רגע של שלווה בו שלום,
אני מצליח
לראות בקרקע את כל הצבעים, אכן אין לי רואה אדום,
ארור תהיה עברון צבעים, ארור תהיה היום,
אין לי רואה אדום.
עברון הצבעים
זה הרע הנורא,
והיום
יש לי בארץ את כל הצבעים,
אך אין אני רואה כתום, אין אני רואה כתום.